​​

קרישיות יתר, הידועה גם בשם תרומבופיליה, היא מצב שבו לדם יש נטייה מוגברת ליצור קרישי דם, מה שמוביל לסיכון גבוה יותר להיווצרות פקקת (קריש דם) בכלי הדם. מצב זה יכול להיגרם ממגוון גורמים, הן מולדים והן נרכשים.

​​

מהם התסמינים של קרישיות דם

​רבים מהאנשים עם קרישיות יתר אינם חווים תסמינים עד להיווצרות קריש דם. עם זאת, כאשר נוצר קריש, התסמינים עשויים לכלול:

​​

• בכפות הרגליים או ברגליים: כאב, נפיחות, חום מקומי, אדמומיות או שינוי במרקם העור.

• בריאות: קוצר נשימה פתאומי, כאבים בחזה, שיעול (לעיתים עם דם), עור חיוור או כחלחל, הזעה מוגברת, סחרחורת או עילפון.

• במוח: חולשה או נימול בפלג גוף אחד, קושי בדיבור, בלבול או אובדן ראייה.

​

מהם הגורמים האפשריים לקרישיות דם

​

• גורמים מולדים: הפרעות גנטיות המובילות לנטייה מוגברת לקרישת דם כוללות:

  • מוטציה בגן לפקטור הקרישה V, הגורמת לעמידות להשפעות נוגדות הקרישה של חלבון C, מה שמוביל לסיכון מוגבר להיווצרות קריש.

  • מוטציה בפרותרומבין (G20210A): מוטציה בגן לפרותרומבין, חלבון המעורב בתהליך הקרישה, מגבירה את הסיכון לקרישיות יתר.

  • מחסור בחלבונים נוגדי קרישה: כגון חלבונים C, S ואנטיתרומבין III, אשר תפקידם למנוע היווצרות קרישי דם.

  • רמות גבוהות של הומוציסטאין: מצב גנטי או תזונתי המוביל לרמות גבוהות של הומוציסטאין בדם, מה שמגביר את הסיכון לקרישים.

• גורמים נרכשים: מצבים או תנאים המובילים לנטייה מוגברת לקרישת דם כוללים:

  • הריון: התקופה ההורמונלית בהריון מגבירה את הסיכון לקרישיות יתר.

  • נטילת גלולות למניעת היריון או טיפול הורמונלי חליפי: תרופות אלו מכילות אסטרוגן, אשר יכול להעלות את הסיכון לקרישיות יתר.

  • מחלות ממאירות: סרטן, במיוחד סרטן הלבלב, הריאות, הקיבה, המעי הגס והכליות, מגביר את הסיכון לקרישיות יתר.

  • חוסר ניידות ממושך: כמו לאחר ניתוחים, אשפוזים ממושכים או טיסות ארוכות, מה שמוביל להאטת זרימת הדם ומעלה את הסיכון לקרישיות יתר.

  • עישון: הכימיקלים במוצרי טבק הופכים את הטסיות נוטות יותר להתקבצות ולקרישה.

  • מחלות אוטואימוניות: כגון תסמונת אנטיפוספוליפידים, שבה מערכת החיסון תוקפת את חלבוני הדם, מה שמוביל לנטייה מוגברת לקרישת דם.

​​