דימום ווסתי מוגבר הוא מצב שבו כמות הדימום בזמן הווסת גדולה מהרגיל, או שהווסת נמשכת יותר ימים מהמקובל.

 

מתי נחשב דימום ווסתי למוגבר

 

אם מתקיים אחד או יותר מהתנאים הבאים:

• ​את מחליפה פד או טמפון כל שעה או פחות, במשך כמה שעות רצוף.

• הווסת נמשכת יותר מ־7 ימים.

• יש קרישי דם גדולים.

• הדימום מפריע לתפקוד היומיומי (עבודה, שינה, פעילות).

• את סובלת מתסמינים של אנמיה: עייפות, סחרחורת, חיוורון, קוצר נשימה.

 

מהם הגורמים האפשריים לדימום ווסתי למוגבר

​

ישנם מספר גורמים אפשריים לדימומים מוגברים:

• חוסר איזון הורמונלי - כאשר רמות אסטרוגן ופרוגסטרון לא מאוזנות, רירית הרחם עלולה להתעבות יתר על המידה, ולהתפרק בדימום כבד.

• שרירנים (מיומות) ברחם - גידולים שפירים בדופן הרחם עלולים לגרום לדימומים חזקים, ארוכים או בין-ווסתיים.

• פוליפים ברחם - גידולים קטנים ברירית הרחם. לעיתים אינם מורגשים, אך יכולים לגרום לדימום מוגבר.

• הפרעות בקרישת דם - כמו מחסור בטסיות דם, מצב תורשתי או נרכש.

• שימוש באמצעי מניעה - התקן תוך רחמי יכול לגרום לדימומים כבדים.

• אנדומטריוזיס - מצב שבו תאים דמויי רירית רחם גדלים מחוץ לרחם. לעיתים מלווה בכאבים חזקים ובדימום מוגבר.

• שינויים במבנה הרחם - רחם הפוך, מחיצה ברחם או הידבקויות, עשויים להשפיע על אופן התפרקות הרירית.

• תרופות - בעיקר מדללי דם, כמו אספירין וקומדין.

​​